Junction Paris

Blog
עומד בצומת
*לא מה שאתם חושבים   **ואם כבר צומת אז שיהיה בפריז
              

במאי 2014, טסתי לפריז על מנת להרצות בכנס Junction Paris - Connecting the Dots, כנס שקיבץ כ-150 יזמים ויזמיות יהודיות צעירות (יחסית) מרחבי אירופה (וכן, ישראל זה אירופה.. אולי לא ברמת הכדורגל, הנימוס, המשאבים, מזג האוויר והמנטליות, אבל אירופה).

במסגרת הכנס הייתה מערכת של 4 מסלולי למידה/התמחות, כשכל משתתף יכל לבחור את המסלול שהתאים לו ביותר, זאת בהתאם לעשייה שלו. 

בנוסף, היו סיורים/הרצאות כלליות: בין היתר ביקרנו בגלריה של האמן דוד גרשטיין (האיש והאופניים הצבעוניים) ובחברת המסחר האלקטרוני, vente-privee -  שמעולם לא שמעתי עליה על אף שהיא מגלגלת 1.5 מיליארד יורו בשנה! עם 2.5 מיליון מבקרים ביום ולמעלה מ-60 מיליון מוצרים שנמכרים בשנה - שם דיבר איתנו אחד המקימים, אילן בן חיים, שנשמע ישראלי ומזדהה כצרפתי, אך בפועל הוא יהודי-מרוקאי-לא-דובר-עברית-אבל-מוכשר-ומעניין-בטירוףףףףף.

אם נחזור לרגע אלי, אני דיברתי במסגרת "מסלול היזמות" בפאנל שכותרתו: Sharing stories: Start Big, Fail & Succeed, מתוך מטרה לסייע, לתת כלים ובעיקר לתת את נקודת המבט שלי בנוגע ליזמות, בהינתן הניסיון שלי.

בשלב זה, חלקכם וודאי שואלים את עצמכם: "עומר, נכשל?? אין סיכוי!"
רובכם וודאי שואלים את עצמכם: "עומר, הצליח?? ממש אין סיכוי!!"
ובכן, הנכם צודקים.. וטועים.

Any how, במסגרת הפאנל דיברו עוד 3 נשים מאוד מרשימות: האחת, מעצבת אופנה מפולין, שהקימה מותג אופנה מאוד מגניב ומצליח בוורשה; השנייה, סטארט-אפ-יסטית וסופרת ישראלית, שבנתה ומכרה תוכנה אדירה של השלמת פעולות אוטומטית; והשלישית, יזמת חינוך מספרד (או קטלוניה, אם תרצו) שהקימה מיזם בתחום החינוך המקוון.

המשותף לארבעתנו היה השתלשלות האירועים במסגרת היזמות שלנו, דהיינו, ההתחלה הגדולה (כהבטחה לא ממומשת) ואיתה ההצלחה באותה התקופה (כתוצאה מהייפ, חוסר ציפייה, מדדי הצלחה נמוכים והרבה מוטיבציה), ההתרסקות שהגיעה (והיא הגיעה) כעבור זמן מסוים (כתוצאה מתום הטרנד, בחירת אנשים שגויה לאורך הדרך, שינויי השוק וכו') ו...החלק שהיה בעייני מעורר השראה, שלב ה"החזרה למסלול ההצלחה", ראשית, כי זה לא ברור מאליו ושנית, כי זה הרבה פחות נפוץ מאשר האלטרנטיבה של לעזוב הכל ולהמשיך הלאה (או להיכנס לחובות, לא עלינו). 

מה שהיה מאוד מעניין, היה לשמוע את אותם הסיפורים מגיעים מ-4 תעשיות שונות לחלוטין (טכנולוגיה, אופנה, הפקות, חינוך) ולראות את החוט המקשר ביניהם, שהוא שבסופו של דבר, בגדול, עסק זה עסק - לא משנה תוכנו ועולמו, וניהול זה ניהול - כי אנשים יישארו אנשים.

 
בהקשר שלי, אני ניסיתי להעביר 2 תובנות מרכזיות:
 
  1. רעיון אבסורדי = הזדמנות - בחרתי להתחיל בנקודה הזו בשביל להדגיש את נקודת הפתיחה השונה של כל יזם ויזמת בבואם להגשים רעיון, אבסורדי ככל שיהיה, ולהדגיש כי אל לנו למסמס רעיון (שלנו או של אחרים) רק בשל אבסורדיותו, שכן, גם אם עבורנו ייתכן והרעיון לא הגיוני בעליל, ייתכן שבעבור אחר (ואף עדיף, אחרים) הוא גאוני ופורץ גבולות (והיא תהיה מוכנה לשלם עליו - לא פחות חשוב).
  2. אמון + מוטיבציה > ניסיון - בנקודה זו בחרתי לסיים מכיוון ובעייני התחלה של כל יזמות נובעת מרעיון (כנזכר למעלה), אבל המשך הדרך (ובעיקר הצלחתו/כישלונו) נקבעת מהאנשים שמלווים/עובדים/שותפים לו. לכן, כשזה מגיע לצוות שלכם, אני למדתי על בשרי, שעובד שאני סומך עליו (לרוב מהיכרות מוקדמת) שמגיע לתפקידו עם מוטיבציה גדולה (ולא בהכרח עם ניסיון), עדיף בהרבה על עובד חדש, לא מוכר ולא ידוע, שמגיע עם CV מרשים כלל שיהיה, ניסיון רחב וקשרים בכל מקום. למה? כי בסופו של דבר: It’s all about trust!
     

לסיכום ועל מנת לתת נקודת מבט יותר רחבה, היה יופי של כנס, שהכיל משתתפים מגוונים (ממדינות שונות ומתחומי עיסוק שונים), נושאים מעניינים (מאומנות, דרך אופנה וכלה בטכנולוגיה) והרצאות מרתקות.
שאפו למארגנים!

ממליץ לכולכם בחום להשתתף בשנה הבאה.. כי אם כבר צומת, אז לפחות שיהיה באירופה (מה שכן, פספסתם את פריז :)

                        
                                                   מגדל האייפל עומד בצמוד לעומר זרחיה